העיצוב הנקי, המינימילסטי והצנוע של התווית של ״מיקה״, היין של מיקה רן מנדל, משדר דיוק אסוף ובוטח. היין שמיקה עושה החל מבציר 2021, כמו היקב המצוי בביתה המזמין, שדלתותיו פתוחות למבקרים וחלונותיו - למרחבים, כמו מיקה עצמה, כולם מלאים יופי טבעי ופשוט, שמפתה להתרווח בו. אך אל תטעו. פשטות היא התחכום האולטימטיבי תסביר לכם מיקה אם תשאלו אותה, והשקט שאתם חווים הוא רק השקט שאחרי הסערה הקודמת, ולפני הסערה הבאה.
מיקה נולדה בתחילת שנות ה-80 וגדלה בגבעות השומרון להורים חוזרים בתשובה ואוהבי אדמה ואדם. בתחילה התיישבה המשפחה באוהל, אך לאחר שהוא קרס פעמיים, ברוח ובשלג, עברו לצריף עץ סביבו התפתחה חווה. מיקה, השנייה מבין עשרה ילדים, גדלה יחפת רגליים וחבולת ברכיים כשהיא מוקפת באחיה ובנוער שבא לחיות ולהתנדב בחווה. את יששכר, בן זוגה, שותפה מגשים החלומות ואבי ששת ילדיה, פגשה שם כשהייתה בת 14. כשהשתחרר מן הצבא הם נישאו והיום הם חיים עם ששת ילדיהם במושב נטור שברמת הגולן, בו הם מגדלים בקר במרעה ו-50 דונם של גפנים בכרם צעיר שנטעו ממזרח לתל פארס.
הבית והיקב, שתוכננו על ידי מיקה בהשראת בתי חווה אוסטרליים, נבנו על ידי יששכר ומיקה בעזרת אחיה בעלי המקצוע והרצון הטוב. הקומה התחתונה של הבית היא היקב, ובה מצויים חדרי הציוד, העיבוד, הקירור וההבגרה בחביות. קומה זו פתוחה לחצר אחורית גדולה שנמשכת עד נוף הכנרת, בה ממוין הפרי מיד אחרי שנבצר. ששת הילדים, כבר נערים וחיילים, וכן חברים ושכנים, נותנים יד ומשתתפים בכל שלבי העבודה והחגיגה. ״נראה לי טבעי שאוכל לרדת רגע מהבית ולערבב את המכלים או לבדוק את הטמפרטורה שלהם בזמן הרגיש של התסיסה, כמו שפעם הייתי מתעוררת בלילה ובודקת שהילדים שלי מכוסים״ אומרת מיקה, ומוסיפה: ״בתקופות רגועות יותר, או בערבים, יששכר ואני מוציאים דוגמאות טעימה, יושבים יחד ומדברים על היין. אני עושה את החשבונות ועונה למיילים על שולחן האוכל במטבח, ומארחת מבקרים במרפסת התלויה שמשקיפה על היקב. בשבילי עבודת היין היא חלק מהחיים, היא לא משהו שקורה בזמנים מוגדרים ובמקום נפרד. היא משלבת את המשפחה, את קהילת המושב, את החברים ואת מעגלי התמיכה המקצועיים והנשיים שאני מרחיבה כל הזמן״.
אל היין מיקה הגיעה אחרי שעברה ארצות וניסתה עבודות בהן לא הצליחה לאחות את כל מרכיבי האישיות שלה למכלול האישי, הרגשי, המשפחתי והקהילתי אליו שאפה. עם היין החיבור היה מסעיר ומיידי, ומיקה צללה לארבע שנות הכשרה בהן למדה בתכנית לתואר שני בכורמות וייננות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ובמקביל עבדה ככורמת ביקב פלטר.
״אני מייצרת מוצר שמחבר את כל הדברים שאני אוהבת. אני יכולה ללכת בעצמי את כל הדרך מהכרם ועד הלקוח, מהעבודה החקלאית ועד עיצוב, שיווק, הפצה ואירוח. ההתמודדות הרוחבית והתהליכית לא תמיד קלה, אבל הסיפוק עמוק ועצום.״
הפרי של מיקה הוא פרי קריר שגדל בגובה מעל 800 מטר ברמת הגולן, בגליל ובגב ההר. הכרמים הם כרמי המשפחה, ועד שהכרם שנטעה יניב, היא לוקחת ענבים מחקלאים שהיא אוהבת את היחס שלהם לגפן ולאדמה. האשכולות שנבצרים ידנית כשהם בשיאם, עוברים תהליך של מינימום התערבות בדרכם להפוך ליין. הגרגרים מופרדים מהשזרות ללא מעיכה, ותוססים בטמפרטורות קרות השומרות על חיוניות וצבע. מיקה מוסיפה שמרים ניטראליים שלא מפעילים מניפולציה ארומטית על התירוש ומבטיחים תסיסה נקייה. היינות הלבנים והרוזה נסחטים ללא השרייה, ותוססים בנירוסטה, בניסיון לשמור על ארומטיות מרומזת ומאופקת, ועל איזון בין מורכבות וקלילות. אלה אינם יינות שמיועדים ליישון, ולכן בכוונת מיקה לפקוק אותם בפקק הברגה. פרט לפינו נואר ולגרנאש, שהם קלים יותר, היינות האדומים מבגירים בחביות ישנות, שלא משרות טעמי עץ, לפחות 16 חודשים.

אנחנו בצ׳ירז תמיד שמחים לגלות עבורכם כישרונות חדשים, קל וחומר כאשר מדובר בעשייה מקומית ונשית. ולא סתם עשייה נשית, אלא כזו שלוקחת את הפקת היין משלב הכרם ועד מילוי הבקבוק, תופעה די נדירה בענף היין הישראלי שהולכת ותופסת תאוצה ממש בימים אלה. אנחנו מבטיחים להמשיך לעקוב אחרי מיקה באותה סקרנות מתלהבת בה היא עושה את היין שלה. לחייך, מיקה!